לרדת למגרש המשחקים, לעלות על במת החיים! 

כשאתם נכנסים לכל קורס שהוא, שמציע מידע ויהיה הטוב ביותר שיכול להיות, אם אתם תשבו באופן פסיבי, במעמד קבלת המידע, הרי שהמידע שהועבר לכם יהיה בזבוז משווע של זמן. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בלימודים, שאמורים לגרום לכם, בסופו של דבר, לתקשר, לדבר, לבטא את הקול, להוציא את העוצמה שלכם החוצה - לחופשי.

כמה מכם היו בסמינרים, או נזכרים בלימודים בבית ספר ובאוניברסיטה, שבהם בוודאות הלימודים היו בעלי ערך. האמנתם שהם בעלי ערך. התרגשתם ממה שלמתם. ואז... מעולם לא יישמתם את מה שלמדתם בשום דרך. האם אתם נזכרים בכך? כמה מכם עכשיו חושב אחרת? כמה ממה שלמדתם באמת יישמתם? מהם התוצאות של הלימודים, כל לימודים בחייכם, תוצאות פיזיות, מוגשמות, ממשיות?

דבר אחד שלמדתי במהלך השנים הוא שאם חפצה נפשי להעביר לכם מידע כלשהו, ללמד אתכם כישור מסויים, לתת לכם כלי ואם אני רוצה באמת להשיג משהו מההדרכה הזו, אזי אצטרך לבנות קורס, שיפעיל גם את המוח, אבל במיוחד - את הגוף של המשתתפים. אם תשבו באופן פסיבי, כשאתם לומדים, אם אני אהיה פאסיבית בתור מעבירת הסדנא ואתם כמשתתפים תהיו פאסיביים בתור מקבלי המידע, אפילו אם נהנה ממה שאנחנו לומדים, לא נכיל זאת. אולי נכיל זאת ברמת השכל, אולי יהיה לנו רישום מכך, אבל לא תהיה לנו האפשרות לעזוב את הסדנא וליישם אותה.

זו שמחה גדולה ואתגר גדול להעביר סמינר שלם על טהרת החוויה. מכיוון, שאם אתם שומעים משהו והוא נכנס לראש שלכם... זה מעניין. מה שאני רוצה לעשות זה להתנות אתכם, כך שתבנו שרירים, תוך כדי הסדנא, תוך כדי השיעור, תוך כדי החוויה. מה שיש לי זה פורמט, שיכול לעבוד על בטוח, אולם כדי שהוא יוכל לעבוד - אתם צריכים לשתף את הגוף שלכם, את הקול שלכם, את התנועה שלכם, את האנרגיה שלכם, בחווית הלימוד.

נניח שאימצתם במהלך חייכם אנשים, שתמיד צוחקים. אנחנו אוהבים להיות ליד אנשים כאלה. לרוב האנשים, הצחוק לא בא בקלות. הוא דוכא אי שם בעבר הילדי שלנו. להיות ליד אנשים שצוחקים, זה נהדר. איך אפשר ללמוד לצחוק בתיאוריה? אפשר ללמוד את המסלולים במוח שמוארים, כאשר צחוק מתחולל בגוף. אפשר ללמוד מהם החומרים שהמוח מזרים לגוף, שגורמים לו להרגיש תחושת שביעות רצון, שחרור ופורקן, בעת פעולת הצחוק ואחריה. אפשר להבין תיאורתית שצחוק בריא לבריאות. אבל, האם אפשר באופן תיאורתי ללמוד לצחוק?

כל אחד יודע, שאי אפשר ללמוד לצחוק באופן תיאורתי. כך גם אי אפשר ללמוד להיות אסרטיבי באופן תיאורתי. נניח שתלכו לקורס שיבהיר לכם את כל המצבים התקשורתיים, שמאפיינים אדם שהינו בעל תקשורת פסיבית ולחילופין את כל הסיטואציות ההתנהגויות המרמזות על כך שאדם מסוים הינו בעל תקשורת אקטיבית - תוקפן. ואפילו יתנו דוגמאות על אנשים שהינם אסרטיביים, בעלי נוכחות, כריזמטיים, מנהיגים בנשמה וינתחו קווים לדמותם. האם אחרי הרצאה כזאת תקומו כאנשים חדשים ותצאו מההרצאה או הקורס עם שינוי מהותי בהתנהגותכם?

כמובן שלא. אפשר לקרוא את כל הספרים וכל הביוגרפיות של אנשים שעשו את זה, ששינו את חייהם, שהיו אנשים חזקים, אסרטיביים, אקטיביים. אפשר ללמוד את צורת החשיבה שלהם, את התגובות שלהם למצבים, השונה מהתנהגות הרוב האנושי. וזה מאוד מעניין, מרתק ואפילו גורם להשראה. השראה שהולכת ונרדמת, כשצועדים בחיים, עם הפרעות היומיום המחזירים אותנו להרגלי ההתנהגות התקשורתית קודמים בתוך עצמנו ועם אנשים חיצוניים.

במאות תקשורת עושה את השינוי - היא מקימה אתכם על הרגליים, מפעילה את גופכם, מכוונת את קולכם ומוציאה את עצמכם החוצה בקול האמיתי שלכם, החזק, העוצמתי, בדיוק כפי שנועדתם להשמיעו, מלכתחילה.